תמיד חלמתי לעבוד עם ילדים בגיל הרך. כל חיי היו שלובים בעיסוק עם ילדים. התחלתי לעבוד כ”גננת” כבר בגיל שבע כשהושבתי את אחותי הקטנה ממני ודאגתי להפעיל אותה במשחקים וללמד אותה אותיות. בחופשים הפעלתי קייטנות לילדי השכנים כשכל השכר הופנה לקניות של חומרי יצירה עבור הילדים. שרות הלאומי עשיתי בגן הילדים ברמת הגולן ומיד בסיום השירות הוגשם החלום ונרשמתי למסלול מו”גיות (מורות-גננות) ב”מכללת שאנן” היה לפני כשלושה עשורים.
עם יציאתי לשבתון הראשון נרשמתי ללימודי התואר השני כשעבודת התזה כמובן עסקה בילדים: “דמותו של ‘תינוק’ במפגשי שיח עם חכם – עיון בשבעה סיפורי חז”ל”. עם סיום התואר נקראתי לדגל והוצע לי לחזור למכללה והפעם בתור מרצה ומדריכה במסלול הגיל הרך. החזרה למכללה לוותה בתחושה של חזרה הבייתה אבל הפעם גדלתי והפכתי מסטודנטית למרצה מסגל ההוראה. זו הייתה ההזדמנות עבורי להעביר לדור הבא את כל הטוב והשפע המקצועי שהמכללה כל כך מאופיינת בה. כיום אני גאה להוביל את המסלול ביחד עם שותפתי ד”ר ניצה דורי.
מאחר והגיל הרך בנשמתי, המשכתי ללימודי תואר שלישי והפעם מההיבט הסוציולוגי-דתי. בחרתי לחקור את הנושא “הבניית הזהות הדתית של גן הילדים בחינוך הממלכתי-דתי: בין הגמוני לעצמאי”.
כיום אני משמשת ראש מסלול הגיל הרך במכללה ומובילה את המסלול ביחד עם ד”ר ניצה דורי. לאחר שנים רבות שבהן הכשרתי סטודנטיות גננות לגני הילדים בחמ”ד, הגאווה הגדולה שלי היא בכך שהבוגרות משמשות גננות מצליחות ומובילות במערכת החינוך. סגירת המעגל ממלאת אותי בסיפוק גדול כשגננות בוגרות המסלול שלנו מאמנות את הסטודנטיות שלנו. אני מתמלאת שמחה כשאני פונה לבוגרת שלנו שתאמן סטודנטית והיא משיבה לי: “בשמחה. אני מוקירה תודה למכללת שאנן על מה שאני כיום, ולכן עכשיו הגיע זמני להעניק למכללה בחזרה את כל הטוב ולסייע בהכשרת גננות העתיד”